נאמר בתורה (דברים טו, א-ב): "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש איש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'". שנת השמיטה היא מועד פקיעת ההלוואות. התורה מצווה על כל אדם שהלווה כספים לחברו לשמוט את החובות שחייבים לו, כלומר: לוותר על החובות. כמו"כ התורה מצווה אותו שלא לתבוע את חובו לאחר השמיטה (שו"ע חו"מ סי' סז ס"ב. שו"ע אדה"ז הל' הלוואה סל"ו).

בעקבות זאת נוצר מצב שמלווים רבים חששו להלוות כספים בשנה הסמוכה לשמיטה, מחשש שהלווים לא יפרעו את חובותיהם עד השמיטה. לכן תיקן הלל הזקן את ה"פרוזבול" (=תקנה לעשירים ועניים) – העברת החובות לבית הדין, דבר שמאפשר למלווה לתבוע את חובו גם אחרי השמיטה, היות שאין שמיטת כספים חלה על חובות שנמסרו לגביית בית הדין (גיטין לו, ב.). 

לפי אדמו"ר הזקן הזמן המועדף הוא לפני ראש השנה של שנת השמיטה (שם סל"ה). יש הנוהגים לעשות זאת לאחר התרת נדרים הנערכת בערב ראש-השנה (לקו"ש חי"ב ע' 355), אז מקבצים שלושה אנשים הנחשבים "בית דין" לצורך העניין ואומרים באוזניהם את המילים: "הריני מוסר לכם כל החובות שיש לי, שאגבה אותם כל זמן שארצה" (שו"ע אדה"ז שם).
כ"ק אדמו"ר נהג גם בסוף שנת השמיטה תשמ"ז (ערב שנת תשמ"ח) לעשות פרוזבול על אף שעשאו כדעת אדמו"ר הזקן כבר בסוף שנה שישית (תשמ"ו), וראה גם 'בשלשלת היחס' בספר 'היום יום' בשנת תשמ"ז. ויש שכתבו שעשה זאת כיון שרצה לצאת גם לשיטות הראשונים בהלכה שיש לעשות את הפרוזבול בסוף שנת השמיטה עצמה. כמו כן הפרוזבול בסוף שנת השמיטה מועיל לאלו שהלוו כספים בשנת השמיטה עצמה (עיין לקו"ש חי"ב עמ' 256).

כ"ק אדמו"ר עורר שכל רב או ראש ישיבה יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב שטר פרוזבול שבחתימה על שטר זה מוסר המלווה את החובות שחייבים לו לבית הדין. המלווה אף יכול למנות שליח שיחתום עבורו (או לבקשו דרך הטלפון). 

קיימת מעלה נוספת בעשיית שטר פרוזבול (לגבי אמירת נוסח הפרוזבול לפני שלושה אנשים): הדין הוא, ש"אין פרוזבול מועיל אלא-אם-כן יש קרקע כל שהוא ללווה, או דבר המחובר לקרקע. ואם אין לו – מזכה לו המלווה קרקע כלשהו" (שו"ע אדה"ז שם) – בשעה שהדבר נעשה על-ידי הרב, שברשותו (או לאחד מהאנשים הכשרים שצירף אליו) בית פרטי, קל להבטיח שיהיה ללווה קרקע על-ידי כך שהרב יקנה (לחתומים בשטר) "קרקע כלשהו" (לקוטי שיחות חכ"ד ע' 316).
"גם מי שבטוחים שאין להם שום חובות למסירה לבית-דין, או שבכוונתם למחול החוב וכיוצא בזה – כיון שקיימת חביבות לעניין של 'דברי סופרים' – תקנת פרוזבול – ונוספת חביבות בכך שמראה שהוא הולך בדרכיו . . של אדמו"ר הזקן . . ולפיכך כדאי שכל ייתן הלוואה לאחרים שיהיו חייבים לו, בכדי שיוכל לקיים את העניין של פרוזבול" (לקו"ש שם ע' 317).

החותמים על השטר ביום ערב ראש השנה אינם צריכים לומר את הנוסח באמירה לאחר התרת נדרים. אך במידה וחתמו על השטר לפני ערב ראש השנה טוב לומר שוב את נוסח הפרוזבול גם לאחר התרת הנדרים.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!